תחום הצדק האקלימי הינו תחום מחקר מתפתח המתמקד בהיבטים האתיים של שינויי אקלים. בבסיסו ההכרה ששינוי האקלים הנוכחי כרוך בשני סוגים של אי-שוויון: פער באחריות להיווצרות הסינדרום, שנופלת בעיקר על מדינות הצפון המתועשות בגלל אורח חיים עתיר אנרגיה ופליטות co2, ופער ברמת החשיפה לסיכונים, הגבוהה הרבה יותר בין מדינות הדרום העניות.
מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מורים על כך שההתחממות האקלימית שכבר מתרחשת הביאה לגידול במספר המתים ממחלות כמלריה, בעיקר בארצות עניות, ופוגעת בזכויות אדם בסיסיות של חירות, ביטחון אישי והזכות לחיים עצמם. זכויות אלה מעוגנות באמנות לזכויות אדם בינלאומיות, ובכלל זה מגילת זכויות האדם האוניברסאלית של האו"ם.
להיבטים אתיים אלה יש משמעויות מעשיות כאשר, למשל, מגבשים אמנה בינלאומית המסדירה את היתרי פליטות המזהמים ויחסיות ההשפעה של מדינות עשירות-עניות להתחממות האקלימית הגלובאלית, וכן כאשר נערכים לגיבוש מדיניות ממשלתית בנושאי סביבה, כלכלה ואנרגיה.
הסוגיות האתיות העולות מאירות זרקור על אי השוויון בחלוקה של משאבים ושל רעות סביבתיות במרחב גיאוגרפי משותף, ומהוות אתגר משמעותי במונחים של צדק סביבתי.
האגודה לצדק סביבתי יזמה בשנת 2010 מחקר ראשוני המיועד לבניית אינדיקאטורים להשוואה בין אוכלוסיות שונות בישראל בכל הקשור לתרומתן לפליטות CO2. המפתח להשוואה הינו עשירונים סוציו-אקונומיים. תשתית זו תסייע בבניית פרופיל פליטות CO2 לפי ישובים באזורים שונים בישראל.
המחקר נועד לבדוק ולהשוות את רמות פליטות הפחמן הנוצרות בתחומי צריכה עיקריים ובהם: שימוש באנרגיה (חשמל), שימוש בתחבורה (פרטית וציבורית), שימוש במוצרים בני קיימא, צריכת מזון, צריכת מים, ייצור וטיפול בפסולת מוצקה.
הממצאים יסייעו לגיבוש המלצות יישומיות למדיניות הממשלה בתחום, תוך תשומת לב מיוחדת לשאלה כיצד ניתן לשלב את עקרון ההגנה על זכויות אדם ואת עקרון הזהירות המונעת בתהליך גיבוש המדיניות הסביבתית.