אתרי פסולת פיראטיים

בדיון המיוחד שהתקיים בכנסת בהשתתפות תושבי אזור השרון, חברי כנסת ונציגי משרדי ממשלה , וביוזמת פורום תושבי האזור למען אוויר נקי העלתה כרמית לובנוב, מנהלת האגודה לצדק סביבתי שלוש  נקודות: האחת, הצורך בקידום התיקון לחוק הניקיון, תיקון שהוצע כבר ב- 2012 , עניינו השתת אחריות על בעלי הקרקע. אימוץ התיקון היה מאפשר להתמודד טוב יותר עם תופעת המשרפות הפיראטיות.  השני, המשך תקצוב תכנית "סביבה שווה" שעפ"י החלטת הממשלה היא עד סוף 2017. והסוגייה השלישית לרכז ועדת בינמשרדית, שתאפש לקבל החלטות הנוגעות למשרדים השונים (סביבה, בריאות, פנים) בצורה מחייבת     להלן הדברים מתוך פרוטוקול הישיבה:  כרמית לובנוב: תודה גם על הדיון. בחרנו לעבוד באזור, לא רק השרון, המשולש, משולש דרומי מתוך עניין לקדם באמת גם מעורבות פעילה של התושבים, וצריך לדעת שגם תושבים ערבים סובלים, ולקדם פתרונות של מדיניות. העובדה שבסוף 2011 הועלה תיקון לחוק הניקיון כדי להשית את האחריות על בעלי הקרקע, וזה בעיקר בקרקעות פרטיות, דווקא לא ציבוריות, הייתה חוסכת את התחלואה של שני הילדים האלו, כי לפני חמש שנים הם לא היו. וחבל שאז עצרו את זה, כי זה חמש שנים של איכות אוויר נקי אולי היו. מה שאני רוצה להגיד גם ביחס לנציג של המשרד להגנת הסביבה. תוכנית "סביבה שווה" יצרה איזשהו חלון הזדמנויות באמת גם לצמצם פערים בתשתיות וגם להוביל מהלך רחב יותר בכל הארץ, בעיקר ביישובים הערביים, אבל היא מסתיימת בסוף 2017. אז כשאתה מדבר על תוספת פקחים, ואנחנו יודעים מהמשולש הדרומי מפקח אחד שהיה עד לפני שנתיים, פקח אחד על 100,000 תושבים, כשנעשית עבירה סביבתית אולי בכל שנייה או דקה - - - היו"ר מאיר כהן:הוא אומר שיש שישה פקחים היום. כרמית לובנוב:נכון. היו"ר מאיר כהן:ומעירה חברת הכנסת הערה אולי הכי הכי חשובה, היא אומרת: האם הם הולכים בלילה כשהשריפות הן - - - כרמית לובנוב:הם עובדים סביבה השעון, אבל הם מתוקצבים עד 2017. שרן השכל (הליכוד):הוא אמר שהם עובדים עד 12 בלילה. היו"ר מאיר כהן:הם מתוקצבים עד 2017. כרמית לובנוב:עד 2017 התוכנית. זאת אומרת, מה יהיה אחרי זה? אז הם צמצמו פער. היו"ר מאיר כהן:המשרד, הפקחים עובדים שלכם? גדעון מזור: הם עובדים של איגודי ערים. כרמית לובנוב:שזה מתוקצב. היו"ר מאיר כהן:הבנתי. גדעון מזור:אבל אנחנו בהחלט מכוונים אותם. היו"ר מאיר כהן:איך התקצוב? הוא 50%-50%? גדעון מזור:לא, לא, תקצוב מלא של התוכנית, של "סביבה שווה". כרמית לובנוב:של תוכנית "סביבה שווה". אבל היא מסתיימת בדצמבר 2017. אז מפארים על משהו שלמעשה מחר - - - היו"ר מאיר כהן:אם יש משהו טוב אצלנו במדינה - - כרמית לובנוב:אז הוא נגמר מהר. היו"ר מאיר כהן:- - ברגע שקולטים עובדים, נשארים עד לפנסיה. כרמית לובנוב:לא. היו"ר מאיר כהן: התוכנית נגמרת אבל העובדים נשארים. כרמית לובנוב:ממש. הלוואי שזה יהיה המצב. היו"ר מאיר כהן:תודה. כרמית לובנוב:ועוד דבר אני רוצה להגיד לסיום. היו"ר מאיר כהן:בבקשה. כרמית לובנוב:הפלטפורמה הזאת היא פלטפורמה מצוינת ומראה כמה אפשר לתקוף נושא באמת מכל ההיבטים כולם: בריאות, תחלואה, פנים, סביבה, כל הרשויות הממשלתיות. זה נכון בכנסת, זה לא נכון לעבודת ממשלה. היינו בפגישה אצל גידי מזור לפני כמה שנים עם סטודנטים למשפטים, כשהעירו על אותה הצעת חוק מקדמית וכשדיברנו על דברים שקשורים בעבירות של חוק תכנון, הוא אמר: זה לא המשרד שלנו. זו לא יכולה להיות תשובה. גם משרד ממשלתי חייב לעבוד בשיתוף פעולה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן:תודה רבה

מיקום אתרים מזוהמים בכלל, ומחצבות ואתרי פסולת בפרט, נחשב כתחום הראשוני שסייע בהתפתחות והבניית תחום הצדק הסביבתי כדיסציפלינה עצמאית, והוא גם הבולט ביותר במחקרים על צדק סביבתי בעולם. מחקרים רבים לאורך השנים טענו שאתרי פסולת נוטים להיות ממוקמים באזורים של אוכלוסיות מוחלשות, או אוכלוסיות מיעוטים וכן אוכלוסיות מודרות ואו בעלות נגישות נמוכה לתהליכי קבלת החלטות פוליטיים. תופעת המיקום של אתרים תפסה מקום נרחב בשיח הציבורי ככל שהתרבו מאבקים נגד הקמת אתרים, מאבקים המכונים לעיתים קרובות נימבי (NIMBY - not in my back yard). החיסרון של מאבקים מקומיים מסוג זה, הוא, שלעיתים כתוצאה מהמאבק אתרים בעייתיים יוקמו דווקא בישובים בהם האוכלוסייה מתקשה יותר להיאבק נגדם. בישראל נערך מחקר על מיקום של מחצבות אשר הראה ש-54% מהאזרחים המתגוררים ליד מחצבות הם ערבים (אגודת הגליל, 2010א). מחקר מקיף על מחצבות מ-2007 מצא שמחצבות גורמות אי צדק סביבתי-חברתי כלפי שמונה ישובים עירוניים, מתוכם ארבעה ישובים ערבים, כאשר כל הישובים ממעמד כלכלי נמוך. כמו כן, נמצא שנגרם אי צדק ל-14 ישובים כפריים, מתוכם ישוב ערבי אחד, כאשר מחצית מהישובים ממעמד נמוך-בינוני וחצי ממעמד גבוה (מילגרום, 2007). מחקר אחר בחן את המיקום של מפעלים בישראל. המחקר מיפה כ-787 מפעלים מסוכנים המהווים כ-20% מהמפעלים המסוכנים במדינה. הגם שמטרת המחקר לא הוגדרה לבחון צדק סביבתי, עדיין ניתן להסיק ממנו מסקנות רלוונטיות לנושא הנדון. על פי המחקר יש מתאם בין פריסת האוכלוסייה למיקום המפעלים, ולכן רוב המפעלים נמצאים באזור מטרופולין תל אביב (30%), חיפה והקריות (25%) ואזור אשדוד (12%) (בלומנפלד, 2003).