יישובי החברה הערבית

הדברים להלן מתייחסים לסוגיית הטיפול בפסולת במגזר הערבי בעקבות יוזמת "סביבה שווה" (2014), והיוזמה החדשה של הקמת "תאגיד אשכול אזורי" (2016) - יוזמות המקודמות בנפרד ע"י משרדי ממשלה שונים (הראשונה הגנת הסביבה, השנייה הפנים והאוצר), לכאורה ללא קשר ביניהן. בחינה של ההתנהלות בשטח מצביעה על זיקה ומעלה מספר שאלות כבדות משקל הן באשר לאחריות הממשלה לאיכות החיים והסביבה ביישובי החברה הערבית, והן ליכולת הרשויות המקומיות והאזוריות ליישום בפועל של תכנית סביבה שווה. הסקירה להלן, מבוססת על עדויות בשטח של גורמי ממשל מקומי (הנכללים בנספח ב' של החלטת ממשלה בנדון, ראו סעיף א'), ומעלה סימן שאלה לגבי תהליכי קבלת החלטות ואופן הבחינה וההערכה של ביצוע תכניות ממשלתיות בתחום סביבה בקרב יישובי החברה הערבית.    מוצע להלן לקיים בהקדם דיון מיוחד בכנסת ולזמן אליו נציגי משרדי הממשלה האמורים, נציגי הרשויות המקומיות ואיגודי ערים לאיכות הסביבה במרחב היישובים הערביים, ובפרט אלה הנכללים ביישום התכנית  ומפורטים בנספח ב' של החלטת הממשלה 1496.

א.      רקע      האירוע מתקיים במסגרת תכנית של האגודה לצדק סביבתי לפיתוח מנהיגות סביבתית בקרב החברה הערבית. התכנית מתקיימת השנה לראשונה, כפיילוט, בשיתוף בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, במסגרתה סטודנטים/יות תושבי יישובי המשולש,  שבחרו להתמחות בתחום הסביבה, שותפים לפיתוח של תכנית - המיועדת להכשיר בטווח הבינוני והארוך פעילים ומנהיגים סביבתיים, בעלי ידע והיכרות עם הדיסציפלינות הסביבתיות,  וזאת במטרה ליזום ולהוביל שינוי ירוק במסגרות קהילתיות ביישובים.   הניסיון, בעולם ובישראל, מלמד שכדי להוביל שינוי סביבתי שהוא בר קיימא, בפרט ביישובים מוחלשים על רקע סוציו-אקונומי ואו יישובי מיעוטים, יש צורך בשת"פ של כל בעלי העניין - הרשות המקומיות, מערכת החינוך, מרכזים קהילתיים, מערכת הבריאות ועוד.  ב.      מחקר אינדיקטורים לצדק סביבתי מחקר חדש של האגודה לצדק סביבתי שהוצג לאחרונה ביום הסביבה בכנסת, בוחן מצב הסביבה בחמישה פרמטרים סביבתיים (טיפול בביוב, איכות המים לשתייה, תחבורה ציבורית, זיהום אוויר ושטחים פתוחים) ב- 200 יישובים בישראל.  ממצאי המחקר מצביעים על אי השוויון סביבתי בין יישובם ערבים ויהודים בארבע מתוך החמישה תחומים שנבדקו (בזיהום אוויר הנתונים אינם פר יישוב, אלא אזור רחב).    ההבדלים הדרמטיים ביותר הם בתחום השטח הפתוח לכל תושב. המחקר מעלה כי ביישובים ערביים  עומד לרשות כל תושב    שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) הקטן פי 22 (0.34 לעומת 7.36) מהשטח לנפש ביישובים יהודיים, וכן מתוך 54 יישובים בהם לא מוגדרים כלל שצ"פ    95% הם יישובים ערביים. זאת ועוד, ההנחיות הרשמיות של משרד השיכון והבינוי לתכנון ציבורי ביישובים הן  10 מ"ר שצ"פ לנפש בישובים של חרדים או ערבים, לעומת 15 מ"ר לנפש בערים אחרות. כלומר, גם המצב בשטח בפועל, וגם ההנחיות הרשמיות של הממשלה לתכנון עתידי, מקוממים ומצביעים על אפליה בהקצאת משאבי סביבה , וחוסר שוויון בתחום התכנון והסביבה . ולכן הדיון נועד   כדיון ראשון מסוגו, בהשתתפות נציגי רשויות מקומיות ערביות, מתכננים, אנשי מערכת החינוך, פעילי סביבה מיועד גם להתניע תהליך של חשיבה חדשה שתביא לא רק לשינוי ירוק בתוך היישובים, אלא גם לצמצום פערים בין יישובים יהודים וערבים ולשת"פ רחב.  ג.       שאלות רקע –  סוגיות שיועלו לדיון במסגרת הפאנל: משתתפי האירוע, כדוברים וכחברים בפאנל,  בעלי ניסיון בתחום במסגרות שונות בהן הרשות המחוקקת, השלטון המקומי, והיישוב  תומכים בחשיבות העלאת נושאי הסביבה על סדר היום של היישוב והקהילה, וקידומם בערוצים השונים, ויציגו עמדותיהם.    השאלות במסגרת הפאנל הופנו לנקודות הכובד  – המהווים חסם עד כה בפני יצירת שינוי. האם מדובר בתקציבים, האם סדרי עדיפויות של הממשלה ושל הרשות המקומית, האם יש צורך בחקיקה / אכיפה, במעורבות מערכת החינוך המקומית, ארגוני נשים, סטודנטים?.    הדיון נווט בין סוגיות קונקרטיות-פרטניות, וכן הועלו שאלות הנוגעות לחזון ולפיתוח הסביבתי העתידי "מהו היישוב שבו כל אחד ואחת מאתנו רוצים לחיות". השאלות  יתמקדו בארבע קטגוריות של סוגיות, מרכזיות בתחום סביבה והובלת שינוי ביישובים: 1.      נושא הפסולת- רבים המסכימים לכך שהטיפול בפסולת מהוה בעיה סביבתית מרכזית ביישובים החברה הערבית.  מהם הקשיים?  איך לדעתכם ניתן לייצר שינוי בתחום ולהיאבק במזבלות הפיראטיות?  -          מעורבות קהילתית  - הניסיון בעולם מלמד כי למעורבות פעילה של הקהילה יש תפקיד מרכזי בשימור ופיתוח העיר/יישוב.  האם יש תכנית או מודל אותו אתם מאמצים לעבודה מול הקהילה? -          תכנון , קרקע ושטחים פתוחים: סוגיית התכנון והבעלות על הקרקע מהווה גורם מכריע בהסדרת התכנון ביישוב, יצירת תכנית ארוכת טווח, פיתוח היישוב, יצירת מוקדי תעסוקה וכן יצירת אמון ושת"פ עם רשויות המדינה.   איך ניתן לדעתכם את התכנון להפוך למנוף לפיתוח למען הקהילה. -          איך הרשות המקומית / גורמים מקומיים מייצרים שיתופי פעולה עם רשויות התכנון / משרדי הממשלה,   למען פיתוח מקומי, הלוקח בחשבון את צרכי התושבים. 2.      חזון ירוק ופיתוח למען התושבים ולמען הדורות הבאים: כיום שמסתכלים על ערים ערביות, האם לדעתך העיר שאת/ה מכירים תורמת לתושבים שלה ? האם העיר מספקת שירותים ? מהם נקודות החיבור בין העיר לתושבים? האם תושבים הם צרכנים מבחינת רשויות העיר? במידה ונשים לרגע את כל הבעיות בצד -  מהם ההזדמנויות הקיימות לערים אלו ? וכיצד זה מתחבר לראיה וחזון כפי שהוצג בארוע וכפי שאתם חושבים שנכון לקדם.               

תקציר ישראל מתמודדת עם בעיה של פסולת, ובפרט הפסולת הביתית. הבעיה חמורה במגזר הערבי אף יותר מאשר במגזר היהודי, בגלל סיבות כמו חוסר מודעות לנושא המיחזור, כמות גדולה יותר שמיוצרת בבתים הפרטיים יחסית ליישובים העירוניים, חוסר מדיניות של השלטון המקומי לגבי הפסולת, קשיים כלכליים לטפל בבעיה ועוד. נשים יכולות להיות כוח שיקדם שינוי במגזר הערבי בכל מה שקשור לשיפור איכות הסביבה והטיפול בפסולת בפרט. כמו קבוצות של נשים במקומות אחרים בעולם, הן יכולות להיות סוכנות לשינוי חברתי. המחקר הנוכחי תוכנן כדי לבדוק מה לדעת נשים משפיע על יכולתן להוביל שינוי כזה בסביבתן, והאם יש הבדל בין דעות של נשים על בסיס של השכלה, תעסוקה וילדים. לצורך המחקר הוגדרו שמונה קבוצות של נשים על בסיס שלושה פרמטרים – השכלה (אקדמאית / לא אקדמאית), תעסוקה (עובדות / לא עובדות) וילדים (יש ילדים / אין ילדים). המטרה היא לבדוק אילו גורמים יכולים להניע נשים לפעול לשיפור התנאים הסביבתיים ביישוב שלהן, והאם יש הבדל בין הקבוצות השונות. המחקר הוא כמותי. הועבר שאלון שבודק דיווח על התנהגות סביבתית, פעילות בקילה, תפיסת היכולת לחולל שינוי, תפיסה לגבי גורמים מקלים ומקשים ונתונים דמוגרפיים. סך הכל מילאו את השאלון 44 נשים משמונה הקבוצות שהוזכרו. הנתונים נותחו סטטיסטית. התוצאות מראות  שלמרות שקיימת נכונות גבוהה להשתתף בפעילויות סביבתיות, התנהגות של הנשים בפועל היא בדרך כלל לא ידידותית לסביבה. רוב הנשים לא מדווחות על מפגעים, לא שולחות למיחזור, לא רוכשות מוצרים ידידותיים לסביבה וכדומה. נמצא שההתנהגות הסביבתית קשורה לפעילות בקהילה ולתפיסת היכולת של המשתתפות. ככל שהמשתתפות דיווחו על נכונות לפעול בקהילה, וככל שהן דיווחו על תפיסת יכולת גבוהה  יותר, כך הן דיווחו על התנהגות יותר ידידותית לסביבה. מבין נתוני הרקע, רק ההשכלה נמצאה קשורה להתנהגות סביבתית. ככל שהאישה משכילה יותר, כך היא יותר מתנהגת באופן ידידותי לסביבה. לא נמצא קשר בין מצב משפחתי, גיל, מספר ילדים, מקום עבודה או אמונה בבית להתנהגות הסביבתית. מבחינת גורמים שנתפסו כמקשים על פעילות סביבתית, המשתנה הכי משמעותי שנמצא הוא המרחק ממקומות שיש בהן פעילויות, ואחריו הזמן שצריך להשקיע בביצוע פעילויות אלה. המסקנות של המחקר הן שכדי להוביל את השינוי יש צורך בארגונים סביבתיים קרובים לבתים של הנשים ביישובים הערביים שגם ילוו אותן. בלי הארגונים האלה אי אפשר לעשות את השינוי, לדבר הנשים. דבר נוסף שחסר לנשים הוא זמן. זהו המשאב הכי יקר שחסר לנשים כדי שיוכלו להגיע לפעילויות סביבתיות, כלומר אקטיביזם סביבתי שכולל עשייה למען החברה כולה וניסיון להשפיע על מקבלי החלטות. לגב התנהגויות סביבתיות שלהן באופן ספציפי נמצא שרוב הנשים מקפידת על התנהגות ידידותית לסביבה ברמה האישית בביתן, אבל לא מתרגמות את זה לאקטיביזם רחב יתר. עבודת המחקר המלאה של רים מתאני נמצאת באתר האגודה לצדק סביבתי, בספריות חזון ירוק ומנהיגות סביבתית וכן במגדר וסביבה.