מדיניות אקלים

מתוך הכתבה: "פרופ' דני רבינוביץ, ראש בית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב, ומומחה להיבטים חברתיים ופוליטיים של שינויי אקלים: ישראל הצטיינה עד היום בללכת בין הטיפות. היא אף פעם לא התנדבה להתנהג כמו אחת המדינות המתועשות, ולגזור על עצמה צמצומי פליטות משמעותיים. בעיניי היא מסתתרת יותר מדי מאחורי הטיעון  שאומר:'אנחנו מדינה קטנה וכלכלה קטנה, ולכן לא ניתן לדרוש מאיתנו הרבה'. זה אולי נכון עובדתית, אבל זה לא מצדיק שמדינה כמו ישראל - עם היכולות הטכנולוגיות, הכלכליות והמשילות שלה - תעשה לעצמה כטלה הנחות. ישראל יכולה לעשות הרבה יותר ממה שהיא עושה, ואם היא תעשה יותר ותוכיח חדשנות סביבתית, היא גם תוכל להרוויח מכך כלכלית".  על הצעת האגודה לצדק סביבתי להנהגת  "מס פחמן הוגן",  של רועי לוי (אוניברסיטת ייל ארה"ב, האגודה לצדק סביבתי בישראל) : "כלכלנים רבים מסכימים שהדרך היעילה ביותר לפחית פליטות גזי חממה היא באמצעות קביעת מחיר לפחמן, ובמיוחד דרך מס פחמן. כיוון שמס פחמן משפיע על כלל המשק, ומוביל לעלייה במחיר של מוצרים הפולטים גזי חממה רבים, הוא יוצר תמריץ ישיר על הפחתת הפליטות, המתחיל בתעשייה וממשיך עד רמת משק הבית. מעבר לכך, בטווח הארוך, מס על פחמן יוצר תמריץ להשקעה במחקר ופיוח בטכנולוגיות יעילות המובילות להקטנת הפליטות".  לדברי כרמית לובנוב, מנכל"ית האגודה לצדק סביבתי, "ההחלטה (של ממשלת ישראל) לבטל את התוכנית (מימון הפחתת פליטות גזי חממה) היוותה מעין סטירת לחי עבור האיחוד האירופי, במיוחד לנוכח התזמון שלה, לקראת ועידת פריז שהיא ועידה קריטית. דווקא העיתוי של הוועידה היה יכול להיות חלון הזדמנויות עבור ישראל, להפוך ראשונה בין שווים, ולא להשתרך מאחור בכל מה שקשור למדיניות אקלים".   

רוב אנשי המדע מאמינים כי התחממות הגלובלית היא בין האתגרים הגדולים בפניה עומדת האנושות. החודש (נובמבר) מתקיימת ועידת האו"ם השנתית לשינויי אקלים. האם כבר פספסנו את המועד להציל את העולם? מתוך הכתבה: "בארץ, לעומת זאת, משבר האקלים כמעט ולא נמצא על סדר היום הציבורי והפוליטי, ובמידה רבה נעדר גם מסדר היום התקשורתי. יותר מכך, סוגיית שינויי האקלים נעדרת מסדר העדיפויות של מרבית ארגוני החברה האזרחית, כולל ארגוני הסביבה. הפורום הישראלי לאנרגיה והאגודה לצדק סביבתי בישראל, ולצדם הסניפים המקומיים של ידידי כדור הארץ וגרינפיס, המציבים את נושא שינויי האקלים על סדר יומם לצד סוגיות סביבתיות נוספות, חריגים בנוף הישראלי".

במסגרת מחקר צדק אקלימי וכלי מדיניות כלכליים של האגודה לצדק סביבתי - סוקר רועי לוי כלי מדיניות הנמצאים בשימוש במדינות בעולם - בהם מס פחמן.  במאמר דעה שפורסם לאחרונה בעיתון דה מארקר רועי מנתח את היתרונות של מס פחמן ככלי לקידום מדיניות אנרגיה ירוקה עם יכולת לקדמו כמס הוגן מבחינת חברתית. מסי פחמן הונהגו לאחרונה ביפן, אוסטרליה, אירלנד וחלק מהפרובינציות בקנדה. אפילו בארצות הברית, שבה שוררת התנגדות כמעט אוטומטית למסים, הדיון על מס פחמן תופס תאוצה בעקבות החוב הציבורי הכבד. הגיע הזמן ליישם מס דומה בישראל. המס אינו רק צודק, הוא יכין את התעשייה הישראלית לסטנדרטים ירוקים חדשים ויקדם את הקלינטק הישראלי. הנהגת המס כעת יכולה למנוע קיצוצים אחרים והטלת מסים בעייתיים יותר, כגון המס על פירות וירקות. כיוון שהמיסוי על דלק גם כך אינו נמוך בישראל, מס פחמן בעיקר יגדיל את המס על דלקים אחרים, למשל לייצור חשמל.

  דוח חדש במסגרת מחקר בתחום צדק אקלימי ומדיניות כלכלית-חברתית בישראל. המחקר מתמודד עם הטענה שהועלתה בפורומים מדיניים בינלאומיים לפיה המשך ההתעלמות מאי השוויון בתחומי צריכה רבים ובכלל זה דלקים, מהווה חסם מרכזי בתהליכים לגיבוש הסכמים בינלאומיים בנוגע להפחתת כמות פליטות גזי החממה ויישומם. דוח צדק אקלימי ומדיניות כלכלית מס' 1 מציג את ניתוח צעדי המדיניות השונים להפחתת פליטות גזי חממה המקודמים בישראל,ומידת השפעתם על הצדק החברתי, ובכלל זה ההשפעה על הפערים בין העשירונים הסוציו-אקונומיים ועל קבוצות האוכלוסייה החלשות בישראל. במסגרת המחקר האגודה לצדק סביבתי תפרסם שלושה מסמכים נוספים: מסמך כלכלי מורחב הכולל ניתוח מגמות וכלי מדיניות חברתיים במספר מדינות בעולם, ניתוח אי שוויון בפליטות גזי חממה בישראל בצריכת מזון ובייצור פסולת.  כתיבה: רועי לוי עריכה: דני רבינוביץ, כרמית לובנוב