צדק סביבתי

במסגרת הכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית הישראלית, שנערך במכללה האקדמית כנרת בפברואר 2015, התקיימו מספר פעילויות  בהובלת קהילת סביבה וחברה ובזיקה לתחומי התמחותה. מליאת הפתיחה עסקה בנושא סביבה ואירחה את דני רבינוביץ', איילון שוורץ וניסים מזרחי. נושא המליאה היה "הפרדיגמה הסביבתית החמישית וביקורת הסוציולוגיה," זו גם כותרת ההרצאה המרכזית שנשא דני רבינוביץ' ושהגיבו אליה שני המתדיינים. מליאת הפתיחה התמקדה בשאלות הקיומיות שמעלה המשבר הסביבתי והציעה כי יש לערוך לאורם בחינה מחודשת של הנחות היסוד של מדעי החברה והסוציולוגיה. מושב קהילת סביבה וחברה בנושא "מבט חברתי על הפוליטיקה של הטיעון הסביבתי בישראל" כלל שלוש הרצאות. כרמית לובנוב הרצתה על "צדק סביבתי בישראל: אפיון פוליטי-חברתי ויעד אסטרטגי למדיניות בישראל." לובנוב הציגה ממצאים ראשונים מתוך דו"ח של האגודה לצדק סביבתי שעתיד להתפרסם בשבועות הקרובים. בדו"ח זה יוצג 'מדד צדק סביבתי' חדש לאפיון המצב הסביבתי-חברתי בישראל. בהרצאתה הוצגו מדדים של מצב הסביבה בחמישה תחומים הקשורים לפעילותן של רשויות מקומיות וכן הוצג הקשר של מדדים אלו לאפיון חברתי-כלכלי של ערים בישראל. יוסף ג'בארין דיבר על "הצדק הסביבתי הנעלם: הדרת ערבים על ידי ארגוני הסביבה ומוסדות התכנון." בהרצאה הציג ג'בארין גישות המתפתחות לאחרונה אשר עוסקות בצדק חברתי-מרחבי (כגון: 'העיר הצודקת', 'הזכות לעיר', ו'העיר המקיימת') מבקשות לחבר בין נושאי החברה, הצדק, המרחב, והסביבה תחת מעטפת תיאורטית ופרקטית אחת. על פי גישות אלו, אי-אפשר להפריד בין נושאי הקיימות ושינוי אקלים, ובין חיי היומיום של האנשים והקבוצות. בישראל, הנטייה של ארגוני הסביבה ומוסדות התכנון הלאומיים היא להפריד בין שני העולמות הללו. לטענתו, החברתי נתפס כחברתי גרידא, והסביבתי הוא "ירוק" גרידא. בפועל, מצב זה הביא להגברת האפליה כנגד החברה הערבית בישראל הן מצד ארגוני הסביבה והן מצד מוסדות התכנון. טלי כץ-גרו דיברה על "עמדות והתנהגויות סביבתיות בקרב יהודים וערבים בישראל". גם היא הדגישה כיצד תפיסות של סכנות סביבתיות ואי-צדק סביבתי נוטות להתקיים בזיקה לממדי ריבוד שונים כמו לאום, מוצא אתני, מעמד, מקום מגורים, או סטטוס הגירה. כך, קבוצות חברתיות מסוימות נוטות להיות פגיעות יותר לחשיפה לסכנות סביבתיות והפיזור המרחבי של סכנות סביבתיות משקף את המבנה החברתי ואת יחסי הכוח בחברה. בהקשר זה עסקה ההרצאה בשתי שאלות מחקר: מהן העמדות וההתנהגויות של יהודים וערבים בישראל כלפי הסביבה? ומהם המאפיינים החברתיים, נוסף על לאום, המעצבים עמדות והתנהגויות פרו-סביבתיות בישראל?

א.      רקע      האירוע מתקיים במסגרת תכנית של האגודה לצדק סביבתי לפיתוח מנהיגות סביבתית בקרב החברה הערבית. התכנית מתקיימת השנה לראשונה, כפיילוט, בשיתוף בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, במסגרתה סטודנטים/יות תושבי יישובי המשולש,  שבחרו להתמחות בתחום הסביבה, שותפים לפיתוח של תכנית - המיועדת להכשיר בטווח הבינוני והארוך פעילים ומנהיגים סביבתיים, בעלי ידע והיכרות עם הדיסציפלינות הסביבתיות,  וזאת במטרה ליזום ולהוביל שינוי ירוק במסגרות קהילתיות ביישובים.   הניסיון, בעולם ובישראל, מלמד שכדי להוביל שינוי סביבתי שהוא בר קיימא, בפרט ביישובים מוחלשים על רקע סוציו-אקונומי ואו יישובי מיעוטים, יש צורך בשת"פ של כל בעלי העניין - הרשות המקומיות, מערכת החינוך, מרכזים קהילתיים, מערכת הבריאות ועוד.  ב.      מחקר אינדיקטורים לצדק סביבתי מחקר חדש של האגודה לצדק סביבתי שהוצג לאחרונה ביום הסביבה בכנסת, בוחן מצב הסביבה בחמישה פרמטרים סביבתיים (טיפול בביוב, איכות המים לשתייה, תחבורה ציבורית, זיהום אוויר ושטחים פתוחים) ב- 200 יישובים בישראל.  ממצאי המחקר מצביעים על אי השוויון סביבתי בין יישובם ערבים ויהודים בארבע מתוך החמישה תחומים שנבדקו (בזיהום אוויר הנתונים אינם פר יישוב, אלא אזור רחב).    ההבדלים הדרמטיים ביותר הם בתחום השטח הפתוח לכל תושב. המחקר מעלה כי ביישובים ערביים  עומד לרשות כל תושב    שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) הקטן פי 22 (0.34 לעומת 7.36) מהשטח לנפש ביישובים יהודיים, וכן מתוך 54 יישובים בהם לא מוגדרים כלל שצ"פ    95% הם יישובים ערביים. זאת ועוד, ההנחיות הרשמיות של משרד השיכון והבינוי לתכנון ציבורי ביישובים הן  10 מ"ר שצ"פ לנפש בישובים של חרדים או ערבים, לעומת 15 מ"ר לנפש בערים אחרות. כלומר, גם המצב בשטח בפועל, וגם ההנחיות הרשמיות של הממשלה לתכנון עתידי, מקוממים ומצביעים על אפליה בהקצאת משאבי סביבה , וחוסר שוויון בתחום התכנון והסביבה . ולכן הדיון נועד   כדיון ראשון מסוגו, בהשתתפות נציגי רשויות מקומיות ערביות, מתכננים, אנשי מערכת החינוך, פעילי סביבה מיועד גם להתניע תהליך של חשיבה חדשה שתביא לא רק לשינוי ירוק בתוך היישובים, אלא גם לצמצום פערים בין יישובים יהודים וערבים ולשת"פ רחב.  ג.       שאלות רקע –  סוגיות שיועלו לדיון במסגרת הפאנל: משתתפי האירוע, כדוברים וכחברים בפאנל,  בעלי ניסיון בתחום במסגרות שונות בהן הרשות המחוקקת, השלטון המקומי, והיישוב  תומכים בחשיבות העלאת נושאי הסביבה על סדר היום של היישוב והקהילה, וקידומם בערוצים השונים, ויציגו עמדותיהם.    השאלות במסגרת הפאנל הופנו לנקודות הכובד  – המהווים חסם עד כה בפני יצירת שינוי. האם מדובר בתקציבים, האם סדרי עדיפויות של הממשלה ושל הרשות המקומית, האם יש צורך בחקיקה / אכיפה, במעורבות מערכת החינוך המקומית, ארגוני נשים, סטודנטים?.    הדיון נווט בין סוגיות קונקרטיות-פרטניות, וכן הועלו שאלות הנוגעות לחזון ולפיתוח הסביבתי העתידי "מהו היישוב שבו כל אחד ואחת מאתנו רוצים לחיות". השאלות  יתמקדו בארבע קטגוריות של סוגיות, מרכזיות בתחום סביבה והובלת שינוי ביישובים: 1.      נושא הפסולת- רבים המסכימים לכך שהטיפול בפסולת מהוה בעיה סביבתית מרכזית ביישובים החברה הערבית.  מהם הקשיים?  איך לדעתכם ניתן לייצר שינוי בתחום ולהיאבק במזבלות הפיראטיות?  -          מעורבות קהילתית  - הניסיון בעולם מלמד כי למעורבות פעילה של הקהילה יש תפקיד מרכזי בשימור ופיתוח העיר/יישוב.  האם יש תכנית או מודל אותו אתם מאמצים לעבודה מול הקהילה? -          תכנון , קרקע ושטחים פתוחים: סוגיית התכנון והבעלות על הקרקע מהווה גורם מכריע בהסדרת התכנון ביישוב, יצירת תכנית ארוכת טווח, פיתוח היישוב, יצירת מוקדי תעסוקה וכן יצירת אמון ושת"פ עם רשויות המדינה.   איך ניתן לדעתכם את התכנון להפוך למנוף לפיתוח למען הקהילה. -          איך הרשות המקומית / גורמים מקומיים מייצרים שיתופי פעולה עם רשויות התכנון / משרדי הממשלה,   למען פיתוח מקומי, הלוקח בחשבון את צרכי התושבים. 2.      חזון ירוק ופיתוח למען התושבים ולמען הדורות הבאים: כיום שמסתכלים על ערים ערביות, האם לדעתך העיר שאת/ה מכירים תורמת לתושבים שלה ? האם העיר מספקת שירותים ? מהם נקודות החיבור בין העיר לתושבים? האם תושבים הם צרכנים מבחינת רשויות העיר? במידה ונשים לרגע את כל הבעיות בצד -  מהם ההזדמנויות הקיימות לערים אלו ? וכיצד זה מתחבר לראיה וחזון כפי שהוצג בארוע וכפי שאתם חושבים שנכון לקדם.               

תקציר זה מתבסס על המחקר מקיף שערכה תמר נויגרטן במסגרת פרויקט מחקר ומדיניות צדק אקלימי  של האגודה לצדק סביבתי: "חוסן אקלימי חברתי ברשויות מקומיות בישראל: כלים לקידומו ושיטות להערכתו" שפורסם לפני מספר חודשים (2014). המחקר בחן מקרים של חוסן אקלימי בעולם, למד את ההיבטים של חוסן לאומי ואזרחי, לכידות קהילתית ומוכנות וכולל הצעה מפורטת ומונגשת לקהיליית מקבלי החלטות ומיישמיה בשלטון הארצי והמקומי.  תקציר: המושג "חוסן" (resilience)מתייחס לצעדים השונים שמערכות חברתיות נוקטות כדי לעמוד בלחצים ובהפרעות מסוגים שונים. החוסן מתואר כיכולת לספק ביטחון יחסי בטווח רחב של נסיבות, שמרביתן בלתי-ניתנות לחיזוי. עיקרון יסוד בתפיסת החוסן הוא ההבנה כי חוסנה של קהילה מושפע לא רק מהפעולות הננקטות בעת משבר, אלא גם מהפעולות הננקטות לפניו ולאחריו: מוכנות למשבר טרם התרחשותו, תפקוד מיטבי לכל אורכו והפקת לקחים מן המשבר עם סיומו. חברות, קהילות, ערים ומדינות חסונות, המקיימות תרבות ממשלית של מוכנות, צפויות להתאושש מהר יותר ממשברים, וזאת משום שהיערכותן מעניקה להן יתרון כפול: הקטנה של הנזקים הצפויים מחד גיסא, והתמודדות טובה יותר עם הנזקים שייגרמו מאידך גיסא. בהקשר האקלימי, לאחר עידן שבו עיקר המאמץ הבינלאומי התמקד בצמצום פליטות גזי חממה (mitigation) אנו רואים בשנים האחרונות התרחבות משמעותית – בינלאומית, לאומית ומקומית – של העיסוק בפרקטיקות היערכות (adaptation), מתוך הבנה כי זו הדרך לחזק את חוסנן של הקהילות ולהגביר את מוכנותן לאיומים המתקרבים. מהלכי היערכות וחוסן אקלימי נועדו לאפשר לקהילות לשרוד משברים ואירועי קיצון אקלימיים ואף לצאת מהם מחוזקות.  המחקר שהושלם בסוף 2014 יוצג לראשונה במסגרת וועידת מדיניות אקלים בישראל 2015. החוקרת, תמר נויגרטן, עמיתת מחקר באגודה לצדק סביבתי ודוקטורנטית בבית ספר ללימודי סביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב תציג במסגרת הוועידה פרקטיקות מוצלחות מרחבי העולם לקידום חוסן אקלימי חברתי-קהילתי, וכן מערך המלצות שגיבשנו לקידום חוסן אקלימי ברשויות המקומיות בישראל. ההמלצות, העוסקות בהיבטים שונים של פעילויות השלטון המקומי – ניהול כוח אדם, תכנון, תקצוב, תרגול, איסוף מידע, הנגשת מידע, מחקר, שיתוף הציבור וחינוך – מטמיעות תפיסות של שיתוף, קהילתיות וצדק סביבתי. בבסיס כל ההמלצות עומדות שתי תפיסות עיקריות: הראשונה היא חשיבות ההכרה בייחודיות משבר האקלים והשפעותיו, ואילו השנייה היא שילוב מאמצי ההיערכות ובניית החוסן בפעילות הרגילה של הרשות. אנו סבורים כי חשוב שכל קובעי המדיניות בישראל, בשלטון המקומי והמרכזי כאחד, יבינו כי משבר האקלים מציב בפניהם אתגרים ייחודיים המצריכים היערכות מיוחדת, וכי הכלים הרגילים המשרתים רשויות להתמודד עם מצבי משבר וחירום אינם מספיקים עוד. אך יחד עם זאת, רבים ממהלכי ההיערכות ובניית החוסן שבהם מומלץ לנקוט יכולים לסייע לרשות גם במנותק ממשבר האקלים, ברמה הניהולית, התשתיתית והקהילתית כאחד, והם צפויים לתרום לחוסן העירוני לנוכח אסונות בכלל, ולחזק את הרשות ואת הקהילה. שתי תפיסות אלה נדמות אולי כסותרות זו את זו, במבט ראשון, אך למעשה הן מתיישבות יחד – הכרה בייחודיות המשבר ובדחיפות ההתמודדות עמו תביא את הרשויות להתייחס לנושא מלכתחילה, אך שילוב העיסוק בתחום בפעילות הרגילה של הרשות יהיה זה שיזרז ויקדם את העשייה ואת הטמעתה בשטח. אנו תקווה כי הדוגמאות יעוררו בקרב המשתתפים בכלל, וקובעי המדיניות בפרט, מוטיבציה והשראה, וכי ההמלצות יעניקו להם כלים שימושיים לבניית תוכניות להגברת החוסן האקלימי ולהערכתן.   

צדק סביבתי מוגדר כ"טיפול הוגן ומעורבות בעלת משמעות של כל האוכלוסייה ללא קשר למוצא, צבע, לאומיות או הכנסה ובהתייחס לפיתוח, יישום ואכיפה של חוקים סביבתיים, תקנות ומדיניות. טיפול הוגן משמעו: אף לא קבוצת אוכלוסין אחת, כולל קבוצות מיעוטים אתניים,  גזעיים או סוציו אקונומיים, צריכה לשאת בחלוקה בלתי פרופורציונלית של השלכות סביבתיות שליליות הנגרמות מפעולות תעשייה, רשויות מוניציפאליות או מביצוע תכניות ומדיניות ברמה המקומית, האזורית והלאומית". מעורבות משמעותית פירושה     (1) מתן הזדמנות ממשית לתושבי קהילה המושפעים לקחת חלק בהחלטות בנוגע לפעילות           שמשפיעה על סביבתם ו/או בריאותם.     (2)   תרומת הציבור יכולה להשפיע על החלטות רשויות הממשל     (3) דאגות של כל השותפים המעורבים יילקחו בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות     (4) מקבלי ההחלטות יסייעו למעורבותם של הנפגעים.        צדק סביבתי הוא מטרה שיש להשיגה עבור כל קבוצות האוכלוסייה ויחידים ברחבי המדינה. צדק סביבתי יושג כאשר כל אדם, ללא קשר למוצאו, תרבותו או הכנסתו, ייהנה מאותה מידה של הגנה מפני סיכונים סביבתיים וגישה שווה לתהליך קבלת ההחלטות להיות זכאים לסביבה בריאה שבה חיים, לומדים ועובדים. הרשות להגנת הסביבה, ארה"ב 1993

תכנית "עושים סדר" עם גל גבאי ערוץ 23 - ראיון טלוויזיוני עם גיא מילמן, עמית מחקר של האגודה לצדק סביבתי ופרופ' דני רבינוביץ, ראש בית הספר פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב ויו"ר האגודה לצדק סביבתי -  על דפוסי צריכת מזון של שכבות בחברה הישראלית וטביעת רגל פחמנית בהקשר דיון רחב של אי שוויון כלכלי-חברתי בין קבוצות אוכלוסיה היוצר גם אי שוויון מרחבי וסביבתי בין פריפריה חברתית וגיאוגרפית, מול מרכז וסוגיית האחריות הממשלית לצמצום אי השוויון הסביבתי.    המחקר של גיא מימלמן מתבצע במסגרת פרויקט מדיניות ומחקר צדק אקלימי של האגודה לצדק סביבתי בתמיכת קרן רוזה לוקסמבורג . הראיון מתחיל בדקה  ה- 18:30   https://www.youtube.com/watch?v=9oWOXft2z4w  

כרמית לובנוב השתתפה בישיבה מיוחדת של הועדה לקידום מעמד האשה במסגרת יום הסביבה בעולם 2013. הישיבה הוקדשה לנושא תכנון מגדרי. בישיבה הוצגו ממצאי מחקר  חדש של האגודה לצדק סביבתי, הבוחן את מצב הצדק הסביבתי בפרמטרים מדידים שונים, ב-  200 רשויות מקומיות בארץ, מלמד על פערים גדולים בין יישובים יהודים וערבים בתשתיות ותכנון סביבתיים.  במסגרת המחקר נבחנו חמישה תחומי ליבה מרכזיים המגדירים את איכות החיים והסביבה, ואת מידת הסיכונים הסביבתיים והבריאותיים ביישובים.  על רקע נתונים אלה של אי שוויון סביבתי קיצוני בין יישובים, לאחרונה התפרסם כי משרד השיכון גיבש תקן תכנון גנים ציבוריים, שלפיו אדריכלים יתכננו שטח קטן יותר של  גנים ציבוריים ושטחים פתוחים ביישובים ערביים וחרדיים בישראל לעומת ישובים יהודיים. לפי ההנחיות, בעיר ישראלית רגילה יש לתכנן 15 מ”ר גנים לנפש, ואילו בערים חרדיות וערביות 10 מ”ר גנים לנפש בלבד. לאור ממצאי המחקר שערכנו ובעקבות ההנחיות המפלות של משרד השיכון , הדיון בנושא תכנון כולל ותכנון מגדרי חייב לכלול את ההתייחסויות הבאות: בחינה מחדש של המלצות משרד השיכון לגבי תקן מפלה בתכנון גנים ציבוריים. לאור אי השוויון הקיצוני בשצ"פ ולאור החיוניות החברתית, הכלכלית והסביבתית של שטח פתוח לכל קבוצות האוכלוסייה, יש לפעול לצמצום האי שוויון במרחב בכל הקשור להקצאת שטחים פתוחים ביישובים ערביים לעומת יישובים יהודים. פיתוח וקידום מנגנונים של שיתוף ציבור מהותי בהליכי תכנון מקומיים, בשיתוף עם קהילות ויישובים, תוך מתן תשומת לב מבוססת למידת שטח של מאפיינים קהילתיים ומגדריים, בפרט ביישובים חלשים ומגזריים. פיתוח תכניות לעידוד תרבות פנאי בשטח פתוח – בצד הגברת המודעות לחשיבות בילוי בשטח פתוח וירוק, יתרונות בריאותיים לשהייה בחוץ ובכלל זה להתפתחות תקינה של ילדים, היכרות עם חי וצומח בסביבת המגורים – גם פיתוח פעילות אקטיבית של שימושים בשצ"פ, כמסלולי הליכה מותאמים לקבוצות שונות בהן נשים, ילדים, משפחות. מצ"בה פרוטוקול הישיבה בכנסת. 

בדיון מיוחד בכנסת לרגל יום הסביבה בעולם, כרמית לובנוב, האגודה לצדק סביבתי הציגה ממצאי מחקר חדש (לקראת פרסום) הבוחן תנאי סביבה במאות יישובים בארץ.  במסגרת המחקר נבחנו חמישה תחומי ליבה מרכזיים המגדירים את איכות החיים והסביבה, ואת מידת הסיכונים הסביבתיים והבריאותיים ביישובים, כדלקמן: טיפול בביוב, איכות המים, נגישות לתחבורה ציבורית, זיהום אוויר ושטחים ציבוריים פתוחים. למעט תחום זיהום באוויר בו בדקנו נתונים אזוריים ולא יישובים, בשל אופי פיזור מזהמים באוויר, הרי שבכל ארבעת התחומים של תכנון ותשתיות קיימים פערים משמעותיים ביחס בין ישובים יהודים וערבים וכמו כן הבדלים מעמדיים בין יישובים המשתייכים לאשכולות תחתונים לבין אשכולות עליונים של משרד הפנים.  הפערים הגדולים ביותר התגלו בתחום התכנוני של השטחים הציבוריים הפתוחים (שצ"פ). בממוצע משוקלל בישובים יהודים לעומת יישובים ערבים - יש פי יותר  21 שצ"פ לנפש (0.34 לעומת 7.36), ו- 94% מהישובים בהם יש 0 שצ"פ לנפש, הם יישובים ערבים. מידע נוסף במסמך המצורף. 

עדכונים במסגרת פרויקט תכנון ודיאלוג סביבתיים ביישובי המשולש הדרומי: הפרויקט התחיל באביב 2013 ויסתיים בסוף 2014. להלן תיעוד מתהליך העבודה:  1. יוני 2013 - מפגש שולחן עגול בנושא תכנון אקולוגי ונופי בית הספר אלראזי, ג'לג'וליה. במרכז המפגש הוצגו רעיונות עיצוביים ע"י אדריכלית הפרויקט תמר לנדמן, המבוססת על נתונים הבאים: תכנית בית הספר הבנוייה, מבנה החצר, לימוד עדיפויות הנהלת בית הספר עיקרון שיתוף בני הדור המבוגר של הקהילה בתחזוקת הגינה . כמו כן נדונו הסוגיות הבאות: אפשרויות לשילוב תכנים לימודיים, פעילות קהילתית חוצת גילאים ופיתוח סביבתי ונופי של חצר בית הספר לרווחת התלמידים והמבקרים  וללימוד הסובב הנופי באזור המשולש.  שילוב התכנון של חצר בית הספר אלראזי במסגרת תכנון סביבתי כולל ליישוב ג'לג'וליה ובכלל זה פיתוח צירים ירוקים, שבילי אופניים, טיילת להולכי רגל על גדת נחל קנה, פיתוח מתחמי העתיקות בכניסה ליישוב.  התכנית הסביבתית הוכנה בליווי של אדריכלית הנוף תמר לנדמן תושבת האזור.  2. נובמבר 2014 - תיעוד ההתקדמות בביצוע התכנית בשטח, שיקום חצר בית הספר והפיכתה למוקד מרכז לימודי אקולוגי. השיקום כלל בנייה מחודשת של החומההמקיפה את בית הספר, החלפת שער רעוע בשער חשמלי,   ריצוף מסביב לגינה, ניקוי מסיבי של השטח ההיקפי מחוץ לבית הספר. פעולות אלה בוצעו בסיוע המועצה המקומית ג'לג'וליה, איגןד ערים לאיכות הסביבה משולש דרומי ובסיוע מענק של המשרד להגנת הסביבה. לאחר ביצוע שלבהניקויון והשיקום הפיסי, המשכנו בהליך של עיצוב המרחב הפנימי והפיכתו לכיתת לימוד בחוץ. העיצובבאדיבותאילן ערב מחברת Woodbox. ריהוט הגן התקבל תרומה של קק"ל.  ביצוע הגינה במסגרת תקציב ייעודי של האגודה לצדק סביבתי . הפרויקט יכלול בהמשך פיתוח תכנים ומערכי פעילות בנושאי סביבה, תכנון וקהילה בת קיימא. 

האגודה לצדק סביבתי יזמה דיון ציבורי ונושא רכבת בגליל בסוף שנת 2009., בעקבות חשיפת העובדה שהממשלה מקדמת תכנית תחבורתית לאזור עכו-כרמיאל שאינה עונה על צרכי התושבים באזור. המסמך המצורף נכתב לבקשת חבר הכנסת ד"ר חנא סוייד,  ועניינו בחינת התוכניות לרכבת כבדה ולרכבת קלה (להלן:  רק"ל)  בגליל.  במסמך נבחנים היבטים שונים של שתי תוכניות מקבילות:  בניית קו רכבת כבדה בין עכו לכרמיאל ובניית קו רק"ל בין עכו לכרמיאל, כחלק ממערך של רכבות קלות בין חיפה לגליל.   למרות היתרונות והכלכליים המובהקים התועלות הסביבתיות החלופנה התכנונית לגבי רכבת קלה בתוואי עכו-כרמיל כלל לא נדונה בממשלה.